גזר דין בתיק פ"ל 7227-11-11

הנאשם מר מונטאסר טוויל הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה פוחזת, עבירה על סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין"); בעבירה של אי מתן זכות קדימה להולכי רגל, עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961; בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 275 לחוק העונשין ובעבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תקוף, עבירה על סעיף 2 לפקודת בטיוח רכב מנועי, התש"ל- 1970.

על פי המתואר בכתב האישום ביום 06.09.11 בסמוך לשעה 10:10 נהג הנאשם ברכב מסוג "סקודה" מ"ר 81-793-64, בבית חנינה תוך ביצוע פניית פרסה על שטח הפרדה בנוי.  כשביקשו שוטרים מוסווים שנסעו ברכב שכור לעצרו על העבירה שעבר, ברח מהם הנאשם.  בבריחתו זו נהג בצורה מסוכנת כלפי עוברי אורח ומכוניות ובסופו של דבר, בלם, עצר וברח לביתו.  זאת כשהוא משאיר אחריו את המכונית עם כל תעודותיו פרטי זיהויו בתוכה.

ביהמ"ש העליון ציין לא אחת שמדובר בתופעה שהתגברה בתקופה האחרונה ויש להילחם בה. מותב זה ציין לא אחת שמדיניות הענישה כלפי מי שנמלט משוטרים צריכה להיות קשה. זאת לא רק משום כבודם של השוטרים כמייצגי הציבור, אלא - ובעיקר - בשל הסיכון הבטיחותי החמור שכל מרדף משטרתי גורם. 

זוהי גם עמדתו הידועה והנחרצת של מותב זה היא, כי במקרים שבהם מדובר על נהגים נמלטים משוטרים מדיניות הענישה צריכה להיות נוקשה.  ושוב, לא רק בשל כבודם של השוטרים (שבוודאי שגם בו אין לזלזל כלל) אלא בעיקר בשל הסיכון הבטיחותי החומר שכל מרדף משטרתי גורם. (בעניין זה עמדתי בהרחבה בהכרעת דיני המפורטת בת"ת (ירושלים) 14872/08 לשכת תביעות ירושלים תעבורה נ' ד. ירון (פורסם בנבו, 12.11.09) ראו גם ת"ד (ירושלים) 2597/06 מדינת ישראל נ' שמעון דרי (פורסם בנבו, 13.07.2006).

זוהי כמובן הגישה הכללית שאין חולק לה, אולם בשיטתנו הענישה היא כמובן אינדיבידואלית. בכל מקרה יש להסתכל על נסיבותיו האישיות של הנאשם כאשר אנו באים לגזור את עונשו. ברם, בד בבד יש להתחשב בחומרת העבירות אותן ביצע הנאשם.  

במקרה שלפנינו התביעה דרשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל מכביד. נציג התביעה הדגיש כי העבירות בהן הודה והורשע הינן חמורות ומסוכנות ביותר. עוד ציין כי בעברו התעבורתי של הנאשם 10 הרשעות קודמות וכמו כן עבר פלילי לא קל במיוחד.

מנגד, הסניגור ציין כי מדובר בנאשם צעיר יליד שנת 1985, ונשוי טרי. הנאשם עובד לפרנסתו ולפרנסתו משפחתו כנהג משאית. עוד ציין כי ביום העבירה הנאשם נהג על רכב פרטי.

אוסיף גם כי לא היה היגיון בבריחת הנאשם.  גם אם היה מקבל דו"ח על העבירה, אין זה הגיוני שאדם מן הישוב יברח.  לטענת הנאשם, פשוט לא הבחין כי השניים שביקשו ממנו לעצור היו שוטרים (שכן אלו היו ברכב שכור ומוסווים), ומיהר לביתו בגלל אירוע שהיה שם.  אין טעם להיכנס לטענה זו שכן הנאשם הודה ולפי החוק כידוע, היה עליו לשים לב שמדובר בשוטרים, אולם קשה  להתעלם מטענה זו לגמרי.

לטענה זו יש להוסיף נקודה אחת שבלטה באירוע.  בדרך כלל, בתיקים מעין אלו, המשטרה עוצרת את הנאשם בו במקום ואף מביאה אותו לפני בית משפט למעצר עד תום ההליכים ו/או שחרור בתנאים מכבידים.  במקרה שלפנינו לא נעשה דבר מעין זה.  לא רק זאת אלא שהמשטרה מסרה בידי הנאשם הזמנה לדין שעוסקת רק ב "אי מתן זכות קדימה להולכי רגל בפני מעבר חצייה".  עבירה שהעונש עליה בדרך כלל הוא פסילה של לא יותר מחדשים מועטים.

רק כשהגיע הסנגור לבית המשפט כשבידו כתב האישום המקורי, התברר כי התביעה שינתה את כתב האישום והפכה אותו לכתב אישום חמור בהרבה שבו מקבלים לעיתים שנים של מאסר!  יש חוסרנחת בולט משינוי מהותי זה.  אדם מגיע לבית המשפט עם כתב אישום תעבורתי שהעונש בגינו הוא פסילה ומקבל לפתע כתב אישום שבו מבקשת התביעה שנות מאסר.  אם מדובר באירוע כה חמור, מדוע השוטרים בשטח לא שמו לב לכך?  התביעה טענה בפני כי השוטרים אינם תובעים ואינם מכירים את סעיפי החוק הרלוונטיים.  ייתכן וכך הדבר, אבל חזקה על שוטרים שהם יודעים היטב מתי האירוע חמור ומתי לא, מבלי להיכנס לדקדוקים משפטיים.  בקצרה, השינוי מעורר תמיהה רבתי ותמיהה זו משחקת לטובת הנאשם.

אשר לן, לאחר שהתרשמתי מהנאשם הוריתי לממונה על עבודות שירות להגיש חוות דעת בעניין התאמת הנאשם לביצוע מאסר בעבודות שירות.  אכן, ביום 14.01.13 נמצא הנאשם מתאים לביצוע מאסר עבודות שירות בבית חולים ביקור בירושלים.

המתחם ההולם לעבירה של בריחה משוטרים הוא מאסר בפועל (שלעיתים יכול להיות בעבודות שירות) יחד עם פסילה.  אין לקבוע מסמרות על אורך המאסר והפסילה אך ניתן לומר כי הוא נע בין חודש לשנתיים הכל בהתאם בנסיבות להקשר.

אציין כי שאלה היא אם בעבירות תעבורה יש לתת מתחם לכל עבירה בנפרד ולנסות לשלבן, או לתחום את כל האירוע.  נראה לי כי גם התשובה לשאלה זו תלויית הקשר, אך אין זה המקום להיכנס אליה לפרטיה.

במקרה שלפנינו, לאור כלל הנסיבות כולל עמדת התביעה והשינוי של כתב האישום המקורי, הרי המתחם הוא בן מאסר בעבודות שירות לבין מאסר בפועל של עד שנה.

אשר לכן, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1.         מאסר של שישה חודשים שיבוצעו בעבודות שירות בבית חולים ביקור חולים.   הנאשם ייחל את תקופת מאסרו ביום 08.05.13. הנאשם יתייצב ביום זה לצורך קליטה במשרדי הממונה על עבודות שירות בשעה 08:00 שב"ס/ מפקדת מחוז דרום, יח' עבודות שירות ת.ד. 741, באר שבע 84000.  הנאשם מוזהר כי כל הפרת הוראות הממונה תביא לריצוי מאסר של ממש.

2.       פסילה מלנהוג על כל רכב שהוא לתקופה של 12 חודשים הנאשם יפקיד את רישיונו תוך שישים יום מהיום והוא מוזהר כי העונש המקובל לנהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל .  למען הסר ספק הרי פסילה זו תחושב מיום ההפקדה בפועל.  אבקש כי הסנגור ידאג להפקדת הרישיון.

3.       מאסר על תנאי של שבעה חודשים למשך שלוש שנים, אם ינהג בזמן פסילה .

העתק גזר הדין יישלח לב"כ הנאשם עו"ד ג'יירסי, לתביעה ולממונה על עבודות השירות.